החלטה בתיק ת"ד 761-05-11

בפני טענות מקדמיות כנגד כתב האישום.

ראשית אציין כי קבלתי באופן חלקי את הטענות המקדמיות ואני מבטל את כתב האישום. כפי שיבואר להלן.

1.         הקדמה

לבית המשפט לתעבורה הוגש כתב אישום בגין עבירת שיבוש מהלכי משפט על-ידי פרקליטות מחוז ירושלים. הטעם להגשת התיק למותב שעוסק בדיני תעבורה היה כהמשך ישיר לשני תיקים שקדמו לתיק זה ושהוגשו על-ידי תביעות תעבורה ירושלים, בשני התיקים הורשעו הנאשמים בעבירות שיוחסו להם ונגזר דינם. תיק פל 713/09 (בפני כב' השופטת ש. לארי-בבלי) כנגד נאשם 1 בו נגזר דינו של הנאשם 1 ביום 13.1.01 בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה באמצעות רשיון נהיגה שפקע. ותיק תת"ע 17358/09 (בפני כב' השופט א. טננבוים) כנגד הנאשם 2 בו נגזר דינו של הנאשם 2 ביום 3.4.11 בגין מתן רשות לנאשם 1 לנהוג באופנועו למרות שהיה ללא כיסוי ביטוחי.

שני תיקים אלו מהווים חלק מפרשיה עובדתית אחת של תאונה שנגרמה עת נהג הנאשם 1 באופנועו של נאשם 2. כאשר נאשם 1 פסול מלנהוג.

ביום 13.4.11, עת חלפו 10 ימים מיום שנגזר דינו של נאשם 2 הוגש כתב האישום בתיק זה כנגד הנאשם 1 ו-2 בעבירות של שיבוש מהלכי משפט ונהיגה בזמן פסילה. ביום ההקראה - 13.6.11 הוגש על-ידי המאשימה כתב אישום מתוקן שהוסרה ממנו עבירת נהיגה בפסילה ונותרה עבירת שיבוש מהלכי משפט. על-פי עובדות כתב האישום המגוללות את סיפור התאונה שנדונה בתיקים שהסתיימו, נאשם 1 ונאשם 2 תיאמו ביניהם עדויות ובחקירתם במשטרה טענו שניהם כי נסעו יחד על האופנוע כשנאשם 2 נהג.

במהלך הדיון נדונו הטענות חרף העובדה שהאישום עוסק אך ורק בעבירה פלילית ולא בעבירות תעבורה.

2.         הנאשמים טענו להתקיימות שתי טענות מקדמיות ולביטול כתב האישוםבאמצעות בא כוחם עו"ד קמר.

לטענתם:

א.      מדובר בסיכון כפול שכן הנאשמים כבר נדונו ונגזר דינם בגין אותה פרשה. אמנם לא צויינה עבירת שיבוש מהלכי משפט בכתב האישום, לא בפרק העובדות ולא בהוראות החיקוק. אך העובדות הנטענות לתיאום עדויות בין הנאשמים הועלתה בשני הדיונים, באופן שאיפשר לבית המשפט לפעול לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב - 1982 (להלן: " החסד"פ") להרשיע הנאשמים בעבירה זו, ומכאן שהיו נתונים בסיכון להרשעה בעבירה זו.

ב.       יש לבטל כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק שכן מדובר בעינוי דין ובמקצה שיפורים שהמאשימה מבצעת לאחר שנזכרה בשלב זה להאשים את הנאשמים גם בעבירה זו. לטענת ב"כ הנאשם האישום הוא תולדת אמירה של כב' השופט טננבוים במהלך דיון מיום 3.4.11 בו נגזר דינו של הנאשם, ובו שאל כב' השופט טננבוים מדוע לא ציינה המאשימה בכתב האישום גם את עבירת שיבוש מהלכי המשפט.

3.         ב"כ המאשימה התנגדה לטענות הנאשמים וטענה:

א.      לא מדובר בסיכון כפול שכן מדובר בשני מעשים נפרדים, שתי פעולות שנבנות אחת על השניה אך כל אחת עומדת בפני עצמה. במיוחד, כך ציין הדברים אמורים לגבי נאשם 2.

ב.       טענת הגנה מן הצדק מתקבלת לעיתים רחוקות כשמדובר בפגיעה קשה בנאשם ולא זה המקרה. עוד ציינה כי העמדה העונשית של המאשימה מקלה ומרוככת  יותר בעקבות ההליכים שכבר נוהלו.

4.         עיון:

סעיף 149 לחסד"פ קובע רשימת טענות מקמיות אותן רשאי הנאשם לטעון בתחילת המשפטו כעילות לביטול כתב האישום, בהן מופיעה טענת הגנה מן הצדק בס"ק 10 :

" הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

סעיף זה מהווה טענה רחבה של הגנה מן הצדק ומכח הפסיקה טענה זו מכילה בתוכה את טענת "הסיכון הכפול". (ע"פ 2910/94 ארנסט  יפת ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221).

סעיף 149(5) קובע טענה דומה לטענת הסיכון הכפול, לפיה הנאשם כבר הורשע או זוכה בגין אותו המעשה המיוחס לו בכתב האישום.